התחלות

איך אני אוהבת התחלות…

בתור מישהי שאוהבת שינויים, התחלות הן תענוג עבורי.

הן החלק האופטימי ביותר של השינוי.

בהתחלות תמיד יש סיכוי לטוב, סיכוי להצלחה, ריח של חדש.

ולכן זה לא מפתיע שאת הפוסט הראשון שלי אני כותבת שנייה לפני תחילת שנת הלימודים.

 

מעולם לא אהבתי את ביה"ס.

ליתר דיוק, לא אהבתי להכין שיעורים, ללמוד למבחנים, להקשיב בשיעורים.

השתעממתי…. ולכן זה די מפתיע שבכל פעם מחדש, בסוף יולי, חיכיתי כבר לתחילת השנה.

נכון, אהבתי לקום בבוקר ולפגוש את החבר'ה, אהבתי את ההפסקות ואת שיעורי התעמלות בהם שיחקנו מחניים או כל משחק כדור אחר.

(היום בדיעבד, אני מבינה למה השתעממתי. אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר…)

דבר נוסף שאהבתי, היה תחילת המחברת.

העמודים הראשונים תמיד היו אופטימיים. כותרות צבעוניות, כתב מושקע.

ואז לאט לאט המחברת התהפכה.

מה הכוונה?

הכוונה היא שהמחברת החלה להתמלא יותר מהסוף מאשר מההתחלה…

ציורים, שרבוטים, ססמאות ועוד.

 

 

אחד הדברים האהובים עליי, עד היום, היה קניית ציוד לביה"ס.

ותמיד תמיד קניתי מחברות צבעוניות ומעניינות, עם הדפסים של פרחים וצורות גאומטריות.

את היומן הייתי קונה בתחילת החופש ומתחילה לקשט במדבקות, מציינת בעפרונות ועטים צבעוניים את ימי ההולדת של כל החברים והמשפחה.

בסוף החופש כבר הייתי קונה יומן נוסף.​

אני זוכרת חופש אחד, שבו באופן יוצא דופן אבא שלי לקח אותי לקנות ציוד ולא אימא.

הייתי אולי בת 13.

אבא לא הבין מה הבעיה עם חבילת המחברות הצהובות והפשוטות ולא הסכים להוציא סכום כפול עבור המחברות המעוטרות שרציתי.

מה, הוא לא רואה שהדפים בהן עבים יותר? בצבע שמנת צהבהב ולא לבן משעמם? והשורות מודפסות בקו עדין וסגלגל? יש בהן הרבה יותר סטייל…

אבא התעקש וקנה לי את המחברות הפשוטות.

תוך שבוע חבילת המחברות הועברו כלאחר כבוד לחברה שלא אכפת לה, ואני הייתי הבעלים המאושרים של מחברות צבעוניות ומלאות סטייל.

עד היום אני לוקה בתסמונת קניית יומנים/פנקסים/קלסרים/עטים בכמויות עצומות.

ונכון שיש לי שני ילדים בבית ספר, אבל קניית מחברות עם תמונות של גאליס/החממה/מסי/ניימר לא עושה לי את זה.

ובפעם ההיא שהתעקשתי לעטוף להם את הספרים בנייר צבעוני (חולה על עטיפת ספרים, מוכנה לעטוף לכולכם), תוך שבועיים נתבקשתי לעטוף מחדש בניילון שקוף, כי הם מתבלבלים בין הספרים ולא נוח להם.

מבאס…​

אז אין ברירה, אם אין אני לי מי לי? חייבת לקנות לעצמי. והרי יש לי סיבות טובות לקנות.

הרי יש לי משרד ביתי ואני חייבת, פשוט חייבת קלסרים. וללימודים ולקורסים השונים חייבים מחברות ודפדפות ועטים.

ומחברת לרשום הערות מהרצאות אליהן אני הולכת.

ויש גם את פנקסי הרשימות. רשימת ספרים לקרוא, רשימת דברים לקנות, רשימת מוצרים להזמין מהאינטרנט, רשימת מתכונים לנסות.

וכמובן, רשימת דברים להשיג ולהספיק ולעשות.

בקיצור, לא בעיה למצוא סיבות טובות לקנות פנקסים ומחברות…

בכל מקרה, הלימודים מתחילים בעוד מספר ימים.

לערבים כבר מזדחל ריח של שגרה. ריח של ארוחות ערב מסודרות, של מקלחות מוקדמות, ריח של סתיו.

אפילו השמש כבר הולכת לישון מוקדם יותר. מפנה לנו יותר זמן לעצמנו, המבוגרים. ​

השנה הזאת מתחילה עבורי בסימן של תעוזה, פעולה, עשייה. וכאות פתיחה, אני מוציאה לאור את הפוסט הזה ואת הבלוג שלי…

 

ומה אתכם? אתם אוהבים התחלות?